הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ נ' לואוזון

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת באירוע תאונת דרכים.

בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 23.8.2010 בעת שהרכב שבוטח על ידה עמד בפקק תנועה, הוא נפגע לפתע מאחור על ידי רכב הנתבע, אשר לא שמר מרחק ממנו. סכום התביעה עמד על סך של 5,742 ₪.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי הוא הבחין בפגיעה קלה בקדמת רכבו כתוצאה מהידרדרות רכב התובעת לאחור. לטענתו במקום התאונה יש שיפוע בכביש המאפשר את הידרדרות רכב התובעת לאחור. הנתבע יצא מהרכב על מנת להחליף פרטים עם הנהגת ברכב התובעת והופתע שזו טענה לאחריותו לתאונה. לדבריו מיד לאחר התאונה ביקשה הנהגת ברכב התובעת מאדם נוסף שהיה נוכח במקום כי זה יבדוק את פרטיו האישיים לאחר שלא היו ברשותה משקפי הראיה. לטענתו קשיי הראיה של נהגת התובעת מעוררים ספקות באשר לנכונות טענותיה כלפיו.

בדיון שהתקיים שמעתי את עדויותיהם של הנהגת ברכב התובעת ושל הנתבע.

נהגת התובעת אמרה כי היא עמדה לאור הוראת אור אדום ברמזור כשלפניה יש כ- 10 רכבים. לדבריה מאחר שרכבה הינו רכב אוטומטי ומאחר שהיא לחצה על הבלמים וכן מאחר שרכבה עמד בירידה היא לא יכולה הייתה להידרדר. היא אמרה שאין לה בעיות ראיה והינה זקוקה למשקפיים אך ורק לצורך קריאה. בתמיכה לכך היא הציגה אישור רפואי מיום 7.5.2012 (ת/2).

הנתבע בעדותו לפני אמר שבמקום התאונה היה עומס והתנועה הייתה איטית. הוא הרגיש נגיעה ברכב אולם לא ייחס לכך חשיבות. הוא אמר שרכב התובעת הידרדר לאחור וכי הוא עצמו לא היה במצב נסיעה. לדבריו מקום התאונה הינו משופע מעט לכיוונו. לקראת סוף עדותו הוא העלה אפשרות שהנהגת ברכב התובעת שילבה להילוך אחורי. לדבריו במועד ההתנגשות האור ברמזור היה ירוק ולא אדום כנטען על ידי נהגת התובעת.

ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. ב"כ הנתבע טען שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה לאחר שלא הציגה צילומים של מקום האירוע אשר יוכיחו את טענתה כי היא עמדה בירידה ולא בעליה בנטען על ידי הנתבע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.

אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת להתרחשות התאונה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי רכב הנתבע הידרדר לאחור. כשנשאל בחקירה נגדית האם רכב התובעת הוסע לאחור הוא הדגיש כי היא הידרדרה. להלן דבריו: "אמרתי שהיא הידרדרה, לא נסעה. ההידרדרות לא הייתה במהירות גבוהה" (עמ' 4 ש' 19-20). הוא גם אמר שהמרחק ביניהם היה כמטר בלבד.

הנתבע לא טען בכתב ההגנה כי הנהגת ברכב התובעת שילבה הילוך לנסיעה לאחור ואפשרות זו הועלתה על ידו רק במהלך חקירתו הנגדית ולקראת סופה כהשערה בלבד. הנתבע גם לא אמר כי הוא ראה את אורות הרוורס של רכב התובעת.

לאור זאת אם אכן רכב התובעת הידרדר לאחור הרי שזה יכול היה להיות רק אם רכב התובעת היה בהילוך סרק. במקרה שכזה ההידרדרות לאחור הינה ללא כוח מנוע הרכב. בהתחשב בכך שמדובר בתזוזה של כמטר אחד בלבד, ספק אם היה נגרם נזק כלשהו לרכב התובעת.

עיון בחוות דעת השמאי מעלה כי לרכב התובעת נגרמו נזקים משמעותיים. אלה עמדו על סך של 6,733 ₪. השמאי אף קבע בנוסף ירידת ערך בסך של 1,155 ₪, כך שהנזק הכולל שנגרם לרכב התובעת עמד על סך של 7,888 ₪. בלתי סביר בעליל כי נזקים בהיקף שכזה ייגרמו מהידרדרות הרכב לאחור למרחק מטר בלבד. סביר יותר שהנזקים נגרמו רק כתוצאה מהתנגשות כאשר לפחות אחד מכלי הרכב המעורבים הוסע באמצעות כוח מנועו.

לאמור לעיל יש להוסיף שנהגת התובעת אמרה בעדותה כי רכבה הינו רכב אוטומטי וכי היא עצמה לחצה על הבלמים כך שהידרדרות לאחור אינה אפשרית.

מן המקובץ אני מעדיף כאמור את גרסת הנהגת ברכב התובעת.

כאמור מדובר בתביעה שיבוב. התובעת צרפה לכתב התביעה את העתק ההמחאה אותה היא שלמה למבוטחת בסך של 5,259 ₪. סכום זה הינו בגובה הנזקים שנקבעו בחוות דעת שמאי בסך של 7,888 ₪ בניכוי סכום ההשתתפות העצמית בסך של 2,475 ₪ ודמי כינון בסך של 154 ₪.

אשר על כן ישלם הנתבע לתובעת סך של 5,259 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13.10.2010 ועד התשלום בפועל.

כתב התביעה הוגש בבית משפט השלום בתל אביב זאת על אף שהנתבע מתגורר במעלה אדומים. הנתבע טען בכתב ההגנה להעדר סמכות מקומית. בתחילת הדיון הוא חזר בו מטענה זו רק על מנת למנוע מהנתבע טרדה נוספת אולם הוא ביקש כי בית המשפט יתחשב בכך בפסיקת ההוצאות.

לא מצאתי כל הצדקה להגשת התביעה בבית משפט זה למעט נוחות של התובעת ובאי כוחה. הן הנהגת ברכב התובעת והן הנתבע מתגוררים באזור ירושלים. גם התאונה התרחשה בעיר ירושלים. עניין זה יילקח על ידי בפסיקת ההוצאות.

בדיון פסקתי לטובת נהגת התובעת שכר בסך של 350 ₪ זאת בהתחשב במרחק הנסיעה ממקום מגוריה. מאחר שכאמור התובעת עשתה דין לעצמה והגישה את התביעה לבית משפט זה הנתבע יישא בתשלום שכר מופחת בסך של 250 ₪ בלבד.